רשב"ם על בבא בתרא קכ״ח א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא קכ״ח א:ט׳
9 מֵיתִיבִי: הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, וְנַעֲשָׂה חֲתָנוֹ; פִּיקֵּחַ, וְנִתְחָרֵשׁ; פִּיתֵּחַ, וְנִסְתַּמֵּא; שָׁפוּי, וְנִשְׁתַּטָּה – פָּסוּל.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא קכ״ח א:ט׳
9 ונעשה חתנו - ונעשה פסול לעדותו בכך כדאמרינן בסנהדרין בפרק זה בורר סנהדרין דף כז::
10 פיתח - עיניו פקוחות שרואה יפה:
11 שפוי - חכם:
12 ונתחרש - מחמת חולי היינו נמי נשתטה דחרש דומיא דשוטה א"נ נשתתק מחמת חולי והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם וראשון נראה בעיני עיקר דאי בנשתתק מיירי פשיטא כיון דאינו יכול להעיד בפיו אין עדותו עדות ולא הוה ליה למיתנייה בהדי הנך שיכולין להעיד אלא שפסולין מחמת דבר אחר והאי לאו פסול עדות אית ביה אלא שאין בו כח להעיד: